יום לימודים ארוך

כל שישי, עפרה ואני עומדות מול הגינה, זאת שליד המעבר חציה עם המשמרות זה"ב, ממתינות לאבא שיבוא לקחת אותנו.

אנחנו גרות רחוק מכולם ואי אפשר ללכת הביתה ברגל. אבא אוסף אותנו עם הג'י.אמ.סי ומלחיץ אותנו פנימה, הקרטון כבר ממתין בתוך האוטו.

אנחנו מגיעים.

זה בית מוזנח, הרצפות שבורות, יש חצר קטנה עם כלום ועלים יבשים, ריח של חם ודחוס שמזריק בחילה לגרון, הספרי קודש בלויים ותמיד יש בקבוק ערק ריק.

על השיש יש נמלים ואבא מוחץ אותן עם הקרטון. אני בת 9 והלב שלי כואב עליהם.

שנים שאנחנו באות לכאן, שנים שאמא אורזת דברים טובים, שנים שאבא נותן כמה שטרות ומילה טובה.

שנים שלמדתי שזה בית של סיוטים, אבל עם אבא זה בית של חסד.